זרעים של הזדמנויות

“בא לך קפה?” שאלה

“בטח”, עניתי. “אני אוהבת ‘קפה.

אספרסו ארוך. תזמיני ואני כבר מתפנה.”

הכרתי אותה לפני 2 עשורים ויותר.

אושייה במקצועה.

אחת מהנשים המובילות בחינוך.

במשך השנים נפגשנו מידי פעם.

קפה, שופינג, שיחה “ריכולית”. סתם לכיף.

שנתיים לא שמעתי ממנה.

לא הצלחתי ליצור איתה קשר.

מסננת אותי? זה יכול להיות?

אולי עשיתי משהו או אמרתי משהו שלא במקום.

חפרתי, שאלתי עצמי ולא מצאתי.

באמת. לא זוכרת שפגעתי או עשיתי משהו .

ופתאום, יום בהיר אחד הטלפון צלצל.

“את באה לקפה? צריכה אותך ועכשיו”.

“מה קרה?” שאלתי

“נ ש ב ר  ל י! נשבר לי מעצמי.

אני לא מצליחה להתמקד, לא מצליחה לחייך,

לא מצליחה בקיצור. ונמאסתי על עצמי

“וואו, את נשמעת בדיוק כמוני” עניתי לה.

“גם לי נמאס מעצמי.

כל מה שאני עושה, אחרים עושים לפני,

מפרסמים לפני ואני…מדשדשת.”

“נו באמת” אמרה לי. “את? תראי מה עשית

ואיפה את נמצאת”..

“רגע, אבל אנחנו פה בשבילך,” אמרתי.

“ספרי לי מה עבר עלייך בשנתיים האלה

שלא דיברנו.”

“פרשתי מהמשרד בתנאים מעולים” אמרה לי.

“הקמתי מיזם חברתי שעובד בכל הארץ.

הוזמנתי למיאמי לקהילה היהודית לספר

על המיזם החברתי והוא מתחיל לרוץ”

נו? אז ממה נשבר לך” שאלתי.

“אה, ניסיתי גם בברזיל וזה לא עבד.”

“די נו, את צוחקת עלי?

בגלל שבמקום אחד לא הצליח לך, שום דבר לא טוב?”

“את יודעת איך אני. אם אין 100% אז כאילו זה לא טוב.”

“אם אני יודעת? ברור הרי אנחנו דומות כמו שתי טיפות מים.”

וכך עניתי לה… 

“את זוכרת בביולוגיה, הזרעים שאנחנו זורעים?

לא כולם נקלטים.

חלק מלבלב מיידית, חלק יש לו פריחה מאוחרת, וחלק “עקר”.

כך בדיוק החיים שלנו.

אנחנו זורעים כל הזמן, לעיתים יותר לעיתים פחות.

משקים, נותנים אור, מחממים וראי זה פלא…

חלק פורח, חלק יפרח וחלק לא!

  • המשימה שלך זה לספור את כל הזרעים שזרעת בשנתיים האלה.
    ה כ ל ! לרשום אותם .. זרע כזה, זרע אחר וכו’

אחרי שתסיימי עם כל הזרעים,

  • רשמי, איזה זרעים פרחו, מה עשית בשביל שייפרחו
    (כמה השקית כמה דישנת),
    איזה זרעים הם ב late blooming
    ואיזה זרעים לא נקלטו.”

אתמול התקשרה אלי ושרה לי בטלפון

“טו בשבט היגיע חג לאילנות…”

“??? מה זה השיר הזה” שאלתי

“אה, פשוט הבנתי שכל מה שאני זורעת,

בסופו של דבר פורח.

חלק יותר, חלק פחות

חלק בכלל לא.

בדיוק כמו בחיים שלי.

לכל דבר יש את הזמן והקצב שלו,

רק צריך נקודת מבט שונה…

תודה על הסתכלות שונה לחיים”

“זו את, מצאת את ההזדמנות להמשיך מחדש. חישבת מסלול מחדש“, עניתי.

“זו הדרך שלך רק עם הפנים לכיוון אחר.”

שלך,

עטליה אוברמן