לפני 20 שנה קיבלתי מתנה מיענקלה בן זוגי.
המתנה היתה הספר של ד'ר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
ספר נפלא, עם תובנות, ששורתו התחתונה – אם אתה רוצה לחוות, תנעל נעליים, שים תרמיל על הגב,
וצא לדרך.

 

פשוט, לא?
כשהקמתי את אניתיאה לפני 11 שנה, פתאום הבנתי שיש לי בעיה עם הרעיון.
עם ההתנייה של אם..אז… עם המחשבה שאולי,
רק אולי, אני לא אצא.
אני לא אצא כי יש לי משפחה, עבודה, חברים. לא משנה הסיבה / התירוץ.

יש לי אפשרות לדחות את היציאה. ואם לא יהיה לי זמן, אז לא!

הבנתי שלעשות שינוי, צריך להבין שיוצאים לדרך. לוקחים אחריות על המחיר, עושים צעד אחד,
השאלה היא מתי אני יוצאת. ההחלטה היא רק התאריך של היציאה, ללא התנייה. אני בטוח יוצאת.
כשאצא, הדרך תהיה לי ברורה יותר.
רק לצריך לצאת. בטוח שאצא, השאלה מתי.

עכשיו, כשאני יודעת שאני יוצאת לדרך, אני יודעת שאני צריכה לשאול עצמי לאן!

לא מקום מסוים, אלא דרך ותהליך.

אחת המטרות של אניתיאה, היא לקשור קשרים. ליצור ולקשור קשרי חברות, עסקים, בארץ ובחו"ל.
הכח החזק שלי הוא פיתוח הקשרים.
זה מה שאני עושה לעצמי, וזה מה שאני מביאה לאניתיאה.
קשרים קשרים קשרים.

אני רוצה לספר לכן, מה קרה לי כשיצאתי לסנט פטרסבורג.
אני חברת פורום נשות עסקים ישראל. לא רק חברה אלא, יו"ר ועדת קבלת חברות חדשות.

זו הנסיעה השניה שלי עם הפורום, הראשונה היתה לרומניה ב 2017.
אבל נחזור לסנפסרסבורג.

מטרת הנסיעה, קידום עסקי בנלאומי של חברות הפורום, עם הקהילה שם. כל אחת לעצמה וכולנו יחד.
נפגשנו בשדה התעופה, 25 נשים ואיש(המדריך משה בנישו).

 

 

 

 

 

 

 

המטרה שלי היתה למצוא אשת עסקים, שעובדת עם ולמען נשים, ולראות איך משתפות פעולה.
הכנתי עצמי מראש.
הוצאת את דף הבית של אניתיאה ברוסית,
הדפסתי,
ולקחתי איתי.

הגענו בלילה למלון. ואחרי שינה קצרה של 5 שעות, נפגשנו לארוחת הבוקר ויצאנו לדרך. 
ההחלה היתה סובב עיר באוטובוס. עליה וירידה, לראות אתרים, לצלם ולהמשיך.

עד הצהרים.
נפגשנו עם 20 נשות עסקים רוסיות במסעדה, והנטוורקינג בשתי שפות, ללא הבנה היה מצחיק.
אנגלית, הן לא כל כך יודעות, אז דברנו עם הידיים, ועם מתורגמנית.

אניתיאה ברוסיה 

 


ביום למחרת בקרנו בבי"ס שבמקרה, חגגו את 70 שנות עצמאות המדינה.

לראות מאות ילדים מגילאי 6 עד 13, מדברים או מדקלמים עברית, שרים "כאן נולדתי" "התקווה"
זה מעמד מרגש ביותר.

 

 

 

 

 

מנהל בי"ס

 


השיא של היום הזה, היה אירוח בבית הכנסת של חב"ד. כולל תפילה וכולל ארוחת ערב.

עד 2 לפנות בוקר ישבנו 28 נשים עם הרב, וסיפרנו את סיפורינו האישי והחיבור ליהדות.
אני אקח רגע נשימה עצמית ואשתף שבדיוק בערב זה היתה אזכרה של אמא שלי,
ולהדליק נר לכבודה,
לזכותה, ולעוצמתה.
זו היתה התרגשות עילאית.

תובנה מס' 1

כשיש תשוקה, ויש רצון, התקשורת בכל שפה יכולה להתנהל.

תובנה מס' 2

חיבור אישי רגשי לסיפור האישי יוצר מעטפת מרגשת, ומחזקת גם את עצמך וגם את העסק.


ולסיום ה"מסע" המרגש הזה
הגענו לעיירה "פושקין", לאנדרטת השואה. באמצע הדרך, ביער קסום, בין בתים, ניצב פסל.
ואנחנו? עשינו טקס עוצמתי, אישי, רגשי, כדי לזכור ולעולם לעולם לא לשכוח.

תובנה מס' 3

לחלום, להאמין, לרצות, להעז, לתת, לקבל, להצליח, ללמוד, לחוות, לשמוח
את כל זה אפשר לעשות. כשמקשיבים לעצמנו, לוקחים אחריות, עושים את הצעד ויוצאים.

 

שלכן,

עטליה אוברמן – ישראל

נ.ב
הספר הזה שמתורגם מאנגלית נקרא
Oh, the place you’ll go!

נ.ב.ב
אלבום התמונות של הארמונות, האוכל, היופי, הצחוק, השמחה יפורסם בהקדם

4 תגובות
  1. חוה לוי

    כל הכבוד. את השראה גם בעשייה שלך וגם בחזון שלך וגם בכתיבה.

  2. אורלי ברלר אלמגור

    עטליה
    אכן היה מסע מרגש ומעצים. שמחתי להיות חלק מקבוצת פורום נשות עסקים ישראל .
    המקום בו נשים בכל העולם יכולות להיפגש ולעבור כל מחסום של שפה ותרבות ועדיין להתחבר ולרגש זהו הכוח הנשי והמיוחד שלנו.
    לצאת ,להעיז ולגלות מקומות נפלאים זו אכן הדרך …..
    מאחלת לנו לפרוץ כל מחסום להגיע לכמה שיותר נשים בארץ ובעולם ולקיים קשרים מעצימים ומובילים דרך .
    חג שבועות שמח.

  3. מירב טבקמן

    וואו. מרגש !!
    אהבתי את התובנות, השיתוף האישי והעסקי, הביחד שניכר מהתמונות והוידאו.
    שאפו על המסע, האיפשור והצמיחה.
    אוהבת

  4. עירית סורק

    ולא סיפרת עדיין על הלשכה המעצימה שהקמת, הישיבות הממוקדות והמרגשות והאהבה הגדולה שנרקמה שם…

השארת תגובה